הדרך אל האושר​

הדיכאון מתפשט כמו מגיפה. רק בישראל נרשמו בשנה האחרונה יותר מ 2 מיליון מרשמים לתרופות נגד דיכאון. הדבר המדאיג הוא שלא רואים פתרון אחר באופק. חמישה עשר אחוזים מהאנשים שמאובחנים כסובלים מדיכאון קליני יתאבדו. בכל העולם מתאבדים מיליון בני אדם. נשמע ממש מזעזע נכון?

זה מה שקורה כשהחיים מאבדים את משמעותם. אנחנו צריכים לטפל בשורש הבעיה ולא בסימפטום שלה. באדם יש את מלוא היכולת לממש את עצמו, אבל הוא צריך לעשות זאת בדרך של אהבה, שמחה, חרות ונועם. צריך להבין שלאדם יש רצונות והרצון הבסיסי שלו זה ליהנות והרצון הזה מכתיב את מהלך החיים שלו וגורם לו לעשותהכל כדי שיהיה לו תחושה של סיפוק.

התהליך הזה הוא בעייתי מאוד, הוא מתאים לכל הרצונות שלנו שמתעוררים בנו כל הזמן. ברוב המקרים אנחנו עבד לרצונות שלנו והם לא ממש מספקים אותנו, להיפך הם גורמים לנו ריקנות גדולה. זה כמו מרדף אין סופי אחר החיים שאין אנו רואים את סופו הטוב, זה כמו סוג של אשליה ולאשליה אין אחיזה במציאות, היא גורמת תמיד למפח נפש ודיכאון.

לכן, כל עוד נהיה מרוכזים רק בעצמנו לא נראה את האושר וההנאה. אנחנו צריכים לאהוב את הזולת, לתת לאחרים. כשאנו נותנים לאנשים אחרים והם נהנים מהנתינה שלנו אז ההנאה הזו עוברת אלינו ואנחנו מרגישים מלאות. אנחנו צריכים ליהנות מזה שאנחנו נותנים לאחרים - ממש כך. רק כך נגיע למצב שהתענוג שאנו נקבל לא ייפסק לעולם. כולם מדברים על אהבה שאיבדנו למה הם מתכוונים? האהבה שאיבדנו היא האהבה לאחרים.

 

אי אפשר בשלב זה לוותר על כל התרופות נוגדות הדיכאון הללו , כי הן עוזרות להרבה מאוד אנשים להמשיך לחיות. אבל צריך להבין שזה לא הטיפול בשורש הבעיה. הפתרון צריך להיות משמעותי ועמוק יותר. כשנהיה ביחד והיחסים בין בני האדם יהיו טובים יותר , לא נצטרך לחפש משמעות חיצונית, אנחנו נמצא את המשמעות והסיפוק בחיים מתוכנו פנימה אל הסובב אותנו.

השלמות בעולם נראית כמו שאין שלמות

היושר נראה משום מה עקום מדי

מי שרץ אל האושר נראה קצת עייף

ומי שמבטיח הרבה נשמע תמיד מגמגם

יש בעולם דבר אחד שלא יחסר לעולם

וזו האהבה שמביאה את המלאות לכל אדם.

כל הזכויות שמורות למירי שרגאי © הוקם ע"י SDesign